עשרים שנה אחרי, הכל נראה כמו מלחמת הטוב והרע, זיכרונות קמים לתחייה מהשירות הסדיר והם אופפים אותי. בסדיר שירתי בתור לוחם בגדוד רותם גבעתי בפלוגת החוד (רובאית), שבאותו זמן היינו בקו לבנון (כרכום), עקב החמרת בעיות הברכיים יצאתי מהרובאית והייתי לוחם במחלקת הקשר במפקדה שישבה בזרעית, באחד הבקרים היה פיצוץ ליד מוצב כרכום והחלה הפגזה, ידידה גפן ז"ל חובש בפלוגת הרובאית
נפל : "ביום ל' בשבט תש"ס (6.2.2000) בעת פעילות שגרתית ליד מוצב כרכום שבלבנון, הופעל מטען
נגד כוח "גבעתי", שידידיה שימש בו כחובש, במהלך טיפול בפצועים ופינויים, החלה הפגזה כבדה על הכוח,
מההפגזה נפצעו 7 לוחמים, חלקם באורח קשה מאוד".
מאז הייתה עולה לי המחשבה שלא סתם החמירו לי הבעיות ברכיים בזמנו,
משהו דחף אותי בכדי שאני לא יהיה במוצב כרכום (חודר) אלא במוצב זרעית על קו הגבול. כמה שנים אחרי, שאני מדפדף בעיתון ומגלה מודעת זיכרון לרונן אשל ז"ל (אני - סיון אשל).
רונן אשל ז"ל נפל שנתיים לפני : ביום ל' בשבט תשנ"ח (26.2.1998) נפל בקרב בלבנון.
רונן שהה בעמדת התצפית במוצב 'כרכום' שבדרום לבנון, עת ירו המחבלים פגזי מרגמה על המוצב.
רונן נפגע מרסיסים ונהרג. עימו נפלו סגן אסף רוזנפלד וסמל - ראשון יוני דבירי זיכרונם לברכה
ועוד שני חיילים נפצעו.
עשרים שנה אחרי...
הכל נראה כמו מלחמת הטוב והרע...
זיכרונות קמים לתחייה...
אתם תמיד שם... בלב ובנפש...
יהי זיכרונכם ברוך.
Comments